החלטה בתיק עמ"ת 44873-07-11

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון (במ"ת 24056-05-11), מיום 18.7.11 (כב' השופטת ש' זמיר), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים הפליליים.

2.         בתאריך 15.5.11 הוגש כנגד העורר ושלושה אחרים כתב אישום וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים.

            עפ"י עובדות כתב האישום, עובר ליום 3.5.11 קשר העורר קשר עם שלושת הנאשמים האחרים בכתב האישום, לגנוב רכב ולהעבירו לטירה לצורך פירוקו.

            עפ"י הנטען נאשם 1 הוא זה שגנב את הרכב, מי מהנאשמים ערך סריקות בסמוך למשחטה, שם אמור היה הרכב להיות מפורק. לאחר מכן, למקום הגיע "רכב המוביל" שמאחוריו הרכב הגנוב שהוכנס למשחטה. העורר ואחרים החלו בפירוק הרכב הגנוב, והעורר יצא מהמשחטה ברכב המוביל לכיוון בניין נטוש והוא שימש כתצפיתן.

            למקום הגיעה משטרה, ובאותן נסיבות העורר נאבק עם השוטרים והצליח להימלט מהמעצר.

            יצוין כי העורר לא נעצר במקום, כי אם אותר ונעצר לאחר כשבוע.

3.         בתאריך 25.5.11 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר, ובית המשפט המחוזי הורה כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר (עמ"ת 31816-06-11).

            יצוין כי בהחלטה להפנות את העורר לקבלת תסקיר הביע בית המשפט עצמו ספק האם יש מקום להזמנת תסקיר, לנוכח עברו הפלילי של העורר, אך החליט לעשות כן, לנוכח מצוות המחוקק לבדיקת אפשרות שחרור לחלופה.

4.         בתאריך 11.7.11 התקבל תסקיר, ובו המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם. בית משפט קמא דחה את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וזוהי ההחלטה נושא הערר.

5.         בית משפט קמא פירט את שיקוליו: הנתונים בתסקיר על אודות העורר אינם חיוביים, לעורר עבר פלילי מכביד, הוא התקשה לאורך השנים לשתף פעולה בהליך טיפולי עד כדי שצו מבחן שניתן בעניינו הופקע, והוא נעדר כוחות לערוך שינוי באורח חייו  ולהתנתק מגורמים עבריינים.

            אשר לחלופה המוצעת - כך בית משפט קמא - מהתסקיר עולה כי משפחת העורר לא הייתה ערה מספיק לדפוסיו העבריינים טרם מעצרו, ודבר זה נראה בעיני בית משפט תמוה.

            בית משפט קמא אף התייחס להתנהגותו של העורר במהלך תקופה שבה הועמד בפיקוח שירות המבחן (החל מספטמבר 2007) - גם בתקופת המבחן ביצע העורר עבירות נוספות.

            בית משפט קמא ציין כי משפחתו של העורר אינה נחשפת היום לראשונה למעורבותו של העורר בפלילים, כי אם מלווה אותו כשהוא נכנס ויוצא בין כותלי הכלא, ומכאן שהתקשה לקבל את הערכת שירות המבחן כי בני המשפחה לא היו ערים למצבו של העורר.

6.         ב"כ העורר מבקש לבטל את החלטת בית משפט קמא, לאמץ את המלצת שירות המבחן לנוכח התסקיר שנערך באופן יסודי, ולא כל שכן ששירות המבחן מכיר היטב את נתוניו של העורר. כן הדגיש כי מטרת המעצר היא מניעתית, ונראה כי בני משפחתו של העורר יכולים לשמש כחלופה הולמת, במובן זה שיוכלו לפקח על העורר באופן שמעשיו לא יישנו.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לערר, ומבקשת לסמוך על החלטת בית משפט קמא. לטענתה, העורר כלל לא ראוי לאמון, ועל כן אין מקום כלל לשקול חלופת מעצר, שכן בנוסף למפורט לעיל ולנתוני התסקיר, הוא נמלט מפני השוטרים, והיה צורך להשקיע מאמצים באיתורו. בנסיבות אלה, אין לתת בעורר אמון. אף הוריו אינם חלופת מעצר ראויה, באשר לא הצליחו למנוע את התנהגותו העבריינית במהלך שנים.

8.         לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא, וכי דין הערר להידחות.

            בית משפט קמא, בהחלטה מפורטת ומנומקת, סקר את נתוני התסקיר, אליהם התייחסתי לעיל, ובין היתר, עברו הפלילי המכביד של העורר, העדר שיתוף פעולה בהליך טיפול, ביצוע עבירות במהלך היותו נתון בפיקוח שירות המבחן, עד כדי צורך בהפקעת הצו. העורר ריצה מאסרים בפועל, ואף הוטלו עליו מאסרים על תנאי, ולא היה בכך כדי להרתיעו מלשוב ולעבור עבירות.

            בנוסף, אין לשכוח כי העורר, לכאורה, הוא חלק מפעילות עבריינית שנסיבותיה חמורות. נראה כי מדובר בעבירה מתוכננת של גניבת רכב, הובלתו ל"משחטה", מתוך כוונה לפרקו ולמכור את חלקיו. העורר עצמו אינו נוטל אחריות למעשיו.

            אף התנהגותו של העורר בעת המעצר - המאבק בשוטרים והימלטות מהם, מצביעה על כך שלא רק קיים חשש להימלטות מאימת הדין, כי אם מדובר במי שלא ניתן ליתן בו אמון. כבר מטעם זה היה מקום שלא להורות על שחרורו לחלופה.